<h1>ספר הפרדס — שער תשיעי</h1>
<h2>דף ט.</h2>
כתב רבי' אליה זצ"ל דכל שעה שאדם מניח תפילין חייב לעשות קשר של תפילין בין קשר של ראש בין קשר של יד, והביא ראיה מדאמרי' במנחות בפרק הקומץ רבה תפילין מאמתי מברך עליהן אביי ורבא דאמרי תרויהו משעת הנחה ועד שעת קשירה, אלמא משמע שבכל שעה שמניחן עושה הקשר, ורבי' תם ז"ל פי' דהך קשירה ר"ל הדוקן בראש, מלשון שליא קשורה בולד שאין צריך לומר קשורה ממש אלא מהודקת בחוזק. וכן בשוטה בפרק קמא גבי יוסף הצדיק קשורה בו ככלב, הילכך אין צריך להתיר קשר של תפילין בכל יום, והראיה מדאמרי' בעירובין בפרק המוצא תפילין בשבת מכניסם זוג זוג, במה דברים אמורים בישנות אבל בחדשות אסור, וקאמר ישנות מקושרות חדשות שאינן מקושרות ואסור משום [קשר] של קיימא. ואי סלקא דעתך שבכל יום עושין קשר של תפילין א"כ אפי' בחדשות מותר דאינו קרוי קשר כיון שבכל יום מתירין אותו, ועוד ראיה מדאמרינן בפרק קמא דחולין אמר רב יהודא אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים כתב ושחיטה ומילה רב שלמיה משמיה דרב אמר אף קשור של תפילין וברכת חתנים וציצית, ואידך דלא חשיבן הני שכיחן, פירשו רבותינו הצרפתים ז"ל כתב ושחיטה ומילה שכיחי וצריך ללומדם, אבל קשר של תפילין דלא שכיחי, כלומר דכיון שעשאן פעם אחת עומדין ימים רבים וגם כן ברכת חתנים לא שכיחי, אבל רש"י ז"ל פירש התם הני שכיחן קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית אינו צריך ללמדם שהתם כל אחד הוא בקי באלו העניינים מנעוריו, אבל קשיא משחיטה שהיא מצויה בכל יום, ועוד דמכל מקום אף לרב יהודה צריך ללמדם מכל שכן כיון שהם מצוים, מכל מקום למדנו שאין צריך לסתור בכל יום ויום קשר של תפילין וגם לעשותו חדש, וגם [כן] פסק רבי' ברוך בעל ספר התרומות ז"ל.
<h2>דף כו:</h2>
גרסינן בסוף פרק קמא דחולין אמר ר' זירא יום טוב שחל להיות באמצע [שבת אומר] המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל [לגוים] בין יום השביעי לששת ימי המעשה, מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה, פי' שלא תאמר כיון שבא יום טוב באמצע השבת אין דבריו מכוונים שהוא אומר בין יום השביעי לששת ימי המעשה ואין בשבוע הבאה ששת ימי המעשה אפי' הכי אמרי' דסדר הבדלות הוא מונה.
<h2>דף פג.</h2>
ומי שעומד על מטתו ללמוד תורה אין צריך לברך, שברכת התורה של שחרית פוטרת עד לשחרית אחרת, כן כתבו בתוספות בשם הרב ר' משה ז"ל. וא"ת והא קיימא לן בכל מקום שהיום הולך אחר הלילה וא"כ הלילה שעברה היא מהיום הבא, כדאיתא בסוף פרק אותו ואת בנו מתניתין יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה, את זו דרש ר' שמעון בן זומא נאמר במעשה בראשית יום אחד ונאמר באותו ואת בנו יום אחד, מה יום האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה שעברה שהלילה היא קודמת ואחריה הולך היום, כדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, שהלילה היא קודמת ואחריה הולך היום, יש לומר שלגבי קריאה אמרינן הלילה הולכת אחר היום, והראיה מדאמרינן בירושלמי אמר ר' יוחנן אנן אגירי דיממא אנן יזפינן ביממא ופרעינן בלילה, אלמא שלקריאה הלילה הולכת אחר היום.
<h2>דף פו:</h2>
ואם יש לו מאה בתים כתבו המפרשים ז"ל דדי בברכה אחת לכולן, דמאי שנא משחיטה דאפי' שחט מאה עופות או מאה בהמות וחיות די בברכה אחת לכולן.
וכתב הרב ז"ל דהיכא דאיקלע תרתי ינוקי לממהל כחדא בבי כנישתא דבעי ברכה לכל חד וחד, ולא דמי לשחיטה דקיימא לן דאפי' שחט מאה בהמות דדי בברכה אחת, דהתם אפשר לשחוט שתי בהמות כאחת כדגרסי' התם השוחט והתיז שני ראשים כאחד שחיטתו כשירה, אבל הכא לא אפשר. והרב ר' יעקב ז"ל העיד ששמע מפי רבי' שמשון ז"ל שמברך על כל אחד ואחד דמצוה באפי נפשה היא. ואחר כך ראיתי ג"כ תשובה מהרב ר' שלמה בן אדרט ז"ל שמברך על כל אחד ואחד והביא ראיה מדאמרינן בתוספתא דברכות פרק אחרון עשרה שעושין עשר מצוות מברכין על כל אחת ואחת.
מי שבירך על דעת לבדוק בית אחד או בתים רבים ובא אחר והשלים הבדיקה אין האחר צריך לחזור ולברך, והוא הדין בשאר מצות שבירך עליו הראשון ובאו אחרים והשלימוה כגון המברך לשחוט כמה בהמות ובא חבירו וגמר השחיטה אינו צריך לחזור ולברך אלא אם נמלך הראשון מלגמור המצוה לפי שהמלאכה קובעת לו ברכה בין בברכת הנהנין בין בברכת המצוות, כן כתבו המפרשים ז"ל, וכן ראיתי לרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל.
<h2>דף קה.</h2>
הנוטל ידיו בין לקריאת שמע בין לתפלה בין לאכילה מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת ידים. ומאי נטילת על שם נטילת הכלי שחיובו ליטול מכלי. ויש מי שפירש שנקראת כן לפי שהיה במקדש כלי שהיה מחזיק רביעית הלוג כשיעור נטילה והיו קוראים שמו אנטלי. וכתב הרשב"א ז"ל וזה לשונו אם הטביל ידיו בנהר או במקום שראוי לטבול בו יש מי שאומר שמברך על טבילת ידים שאי אפשר לברך על נטילת ידים שאין נטילת אלא על שם נטלא. ומורי הרב ר' יונה ז"ל היה אומר שאינו מברך על (נטילת) [טבילת] ידים שהרי [לא] נצטוינו על הטבילה עד שנברך עליה, אלא מברך על הנטילה ואע"פ שאין כאן [נטלא] מכל מקום יש בכלל מאתים מנה וטבילה חשובה מן הנטילה, ולפי' הוא מברך אף בזמן שמטבילין על הנטילה, ולומר מפני שנצטוינו על הנטילה אני מטביל ידי שהיא מוציאה מידי נטילה ועדיפא מינה, עד כאן. וכן כתב הרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל אחד הנוטל ידיו בכלי ואחד בטבילה במעין או בנהר או במקוה מברך על נטילת ידים, שעיקר התקנה מדבריהם נטילה היתה, עד כאן.
כתב הר"ם במז"ל דכל מצוה שתקנו לנו רבותי' מפני הסכנה כמים אחרונים של סעודה, או המסנן את המים בלילה מפני סכנת עלוקה שאינו חייב לברך. אבל הראב"ד ז"ל כתב משמן של גאונים ז"ל דמברכין עליהן על רחיצת ידים שהרי חכמים ז"ל דרשו את שתיהן כלומר נטילת ידים שקודם סעודה וזו דלאחר הסעודה, ושתיהן דרשוהו מפסוק אחד והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כדאיתא בסוף אלו דברים, הילכך במים אחרונים מברך על רחיצת ידים. וכן ראיתי ששאל דבר זה רבי יעקב החסיד מפמליא של מעלה מים אחרונים אם טעונין ברכה אם לאו, והשיבו לו הרבה ברכות לא נתקנו אלא להשלים מאה ברכות והמברך יתברך באלה, אמן.
וכתב הרב ראב"ד ז"ל שאינו צריך ליטול ידיו בתוך הסעודה בין תבשיל לתבשיל מפני שהם רשות, כדאסיקנא במסכת חולין בפרק כל הבשר דאמרי' התם אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן מים ראשונים מצוה מים אחרונים חובה, ואקשינן עליה מדתניא מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות, ופרקינן מצוה לגבי רשות חובה קרינן ליה, אבל בין תבשיל לגבינה שהם חובה מפני שאינו רשאי לאכול התבשיל עד שירחץ ידיו, כדאיתא במסכת חולין בפרק כל הבשר חייב לברך, אבל אינו מברך על נטילת ידים לפי שאינן צריכות כלי. וכתב הרב ר' שלמה בן אדרט ז"ל, ואני תמה כיון שהוא צריך לרחוץ מפני שהוא רוצה לאכל בשר, מפני מה קראום (רשות) [חובה] ולא קראום מצוה, אפשר מפני שאינם קבועים כראשונים, כי הראשונים אע"פ ששמר ידיו ולא הסיח דעתו מהם או שאכל במפה, אפי' הכי צריך ליטול על כל פנים (מפני) [מה] שאין כן [באמצעיים אפי' בין תבשיל לגבינה, שאלו ביום אינו צריך למים כלל אלא אם] רואה (שנדבק) [שלא נדבק] מתבשיל ראשון כלום על ידיו מותר לאכל בלא נטילה, ולפי' מסתברא לי שאינו צריך ברכה כלל אפי' בין תבשיל לגבינה, וכן נהגו אבל מה אעשה שכבר הורה זקן עד כאן. ומכל מקום אליבא דכולי עלמא מי שנטל כוס של ברכה לברך אם אכל דבר מזוהם חייב לרחוץ ידיו קודם שיברך, כדאמרי' בסוף אלו דברים כשם שכהן מזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה, וכן כתב הרשב"א ז"ל וכן כתב הראב"ד ז"ל ופירש הוא ז"ל דבר מזוהם כל דבר שהוא לח אבל בדבר יבש אינן צריכין נטילה ולא רחיצה, ויש מי שפירש שכל דבר שאינו קרב לגבי המזבח נקרא מזוהם, ודבר הקרב לגבי המזבח אינו קרוי מזוהם, כדאמרי' בעלמא בהמה הקרבה לגבי המזבח פסקה זוהמתה.
<h2>דף קו.</h2>
וקודם שיקדש על הכוס צריך שיטול ידו אחת דגרסי' בפרק כיצד מברכין כיצד סדר הסבה אורחין נכנסין ויושבין בקתדראות הביאו להם יין כל אחד נוטל ידו אחת, שמעי' מהכא דכל הנוטל משקין לשתות צריך שיטול ידו אחת. וא"ת הא קימא לן בפרק ערבי פסחים נטל ידיו לא יקדש יש לומר (דהיינו) דהני מילי שתי ידיו אבל ידו אחת מותר ועוד דמסקנא דהתם דאפי' נטל יקדש הילכך אפי' נטל בדיעבד שתי ידיו יקדש. ואם תאמר והא אמרי' הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח, יש לומר דהתם מיירי בפירות נגובין כגון שקדים ואגוזים, אבל בפירות לחים או במשקין נוטל ידיו כמו שאמרנו.
<h2>דף קו:</h2>
שאלתי את פי מורי הרב נ"ר המקנח ידיו בעפר או בקסמית אם חייב לברך ומה מברך, והשיב לי שחייב לברך על נקיון כפים, דכתיב ארחץ בנקיון כפי, ואסיקנא בברכות דעפר וקסמית אקרי מילתא דמינקי, ואחר כך ראיתי לרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל שכתב המקנח ידיו בעפר וקסמית חייב לברך על נטילת ידים, שאין נוסח הברכה משתנה לעולם. ושאל לרשב"א ז"ל אם נכון דבר זה או לא, והשיב ז"ל דאינו נכון שאין ראוי לברך על נטילת ידים כיון שאין כאן לא כלי ולא מים, אלא מברך על רחיצת ידים, ודברי מורי נ"ר נראין עיקר כמו שכתבתי. כתוב בספר התשב"ץ שאלו תלמידיו לרש"י ז"ל הנוטל ידיו לאחר שיצא מבית הכסא צריך ליטול ידיו פעם שניה לאכילה או לא, והשיב ז"ל אני כמו כן שאלתי את פי מורי רבינו יעקב בר' יקר והשיב לי שצריך שתי נטילות על הראשונה אשר יצר ועל השניה על נטילת ידים אבל סבירא לי דנטילת ידים אחת עולה לכאן ולכאן.
<h2>דף קז:</h2>
ומסתברא לי לפי עניות דעתי דמי שהוא חולה ואינו יכול להניח תפילין ומצוה לאחרים שיניחו לו, נראה לי שאין השמש מברך אע"פ שהוא המניח, אלא החולה מברך אע"פ שאינו עושה שום דבר, ויש לי להביא ראיה מדגרסי' בפרק כל הבשר דאוכל מחמת מאכיל שהאוכל חייב בנטילת ידים ואין המאכיל חייב בנטילת ידים אע"פ שאין האוכל נוגע באוכל כלל, אפי' הכי הוא חייב בנטילת ידים, והוא הדין הכא גבי תפילין דמאי שנא. וכן הרצתי דברים אלו לפני מורי הרב נ"ר ולפני חבירי, כך נראה לי.
